כל אחד הוא חתיכה בפאזל

בתקופה האחרונה מופיעים לי בניוזפיד המון סרטונים וטקסטים של העצמה, משיכת שפע, בריאת מציאות, נבואות, הבטחות, שגשוג, איך לעשות כסף, איך ליצור כסף, איך לזמן כסף, איך להסיר את המכשולים ששמתם לכסף, איך לשנות את האמונות לגבי כסף, איך לעשות שיהיה לך מדהים, איך לעשות שיהיה לך מהמם, איך לעשות שהחיים שלך יהיו להיט, איך לצאת מהמטריקס, איך להפסיק לסבול, שלושת השלבים לחירות כלכלית, ארבעת הסודות ליצירת ארבעת הסודות, שמונה הנקודות, הרצאת מבוא בחינם, הקליקו, הירשמו, לחצו כאן, זה חינם.

חלק ממה שאני נתקל בו באמת עוזר לי, ונותן לי השראה, אבל חלק גדול אחר ממש לא. זה מאוד מבלבל . שאלתי את עצמי לאחרונה מה שונה בין אלו שמסקרנים ואלו שדוחים אותי, ונראה לי שהבנתי.

בפשטות, לכל אחד יש משהו לספר לעולם הזה. כל אחד הוא חתיכה בפאזל, וכל אחד יודע משהו שאף אחד אחר לא יודע. לכל אחד יש השקפה על העולם שאין כמותה לאף אחד אחר בעולם. לכל אחד יש אור משלו. כשאנחנו מאירים את האור שלנו, זה נותן השראה לאחרים להאיר את האור שלהם גם. לא את האור שלנו- את האור שלהם. כל דבר שמעודד אותי להבין מה האור שלי, מה הסיפור שלי, מה יש לי להגיד ולהביא לעולם, הוא רלוונטי לי. כל דבר שמחזיר אותי אליי, שמזכיר לי שאני עוצמתי, שאני יודע, שאני חשוב, שיש לי מקום, שיש לקול שלי מקום, וחשיבות- כל דבר כזה הוא רלוונטי, וכל אדם שנותן לי השראה כזאת הוא אדם שאני ארצה להיות לידו וללמוד ממנו. אני ארצה ללמוד ולשמוע איך הוא מצא את האור שלו, את הייחודיות שלו. כי זה נותן השראה, כי זה מדגדג את האור שלי. אם אני אנסה להיות כמוהו, לעשות כמוהו, לחקות אותו, פיספסתי את הנקודה. כנראה שזה לא יצליח, ולא יביא את ה"תוצאות" המובטחות .

הבנתי שבהרבה מהמקרים, מה שאני מרגיש כשאני נתקל בשיטה/טקסט/וידיאו/ הזמנה לכנס/ מה שזה לא יהיה, זה שמישהו אחר מנסה למכור לי את האור שלו , במקום לקרב אותי לשלי. להרבה אנשים יש סיפורים מדהימים על הצלחות, ושיטות, ודברים שהם גילו, ולפעמים הם מנסים להעביר את זה הלאה, לספר לי מה הם עשו מתוך מחשבה שהם פיצחו את החיים, או לפחות חלק מהם, ושאם רק אעשה כמוהם זה יקרה לי גם. אבל..זה לא רלוונטי לי. זה לא מה שאני באתי לעשות בעולם. זו מערכת שמשאירה את הכוח והעוצמה אצל בן אדם אחד, שמאדירה את אותו אדם שהמציא אותה, תוך כדי שימוש במילים שנשמעות כאילו הן מעצימות מישהו אחר.

לעומת כל זה , יש אנשים/טקסטים/שיטות/סרטונים/ מה שזה לא יהיה, שעושים לי תחושה אחרת מבפנים. שהסקרנות שלי כלפיהם לא נובעת מזה שמישהו לחץ לי על הכפתורים הנכונים של פיתוי ושיווק במוח (כפתורים שבדרך כלל מדגישים את התחושה שחסר לי משהו או שמשהו בי פגום) אלא ממשהו אחר לגמרי.

התחושה היא שיש אנשים (שלפחות ברגעים מסוימים, זה אף פעם לא "לתמיד") זורחים-כי הם זורחים. פשוט ככה. כי יש להם משהו לתת, והם נותנים אותו. המניע העמוק שלהם באותו רגע הוא נתינה. ושירות. וזה לא אומר שהם לא צריכים כסף, או מתעסקים בכסף , או מבקשים כסף... זו ממש לא הכוונה. הכוונה היא שאין להם רצון לשכנע אף אחד לעשות כמוהם. הם פשוט עושים את שלהם, וזה נותן לי השראה לעשות את שלי. הם לא צריכים לשכנע אף אחד שיבוא אליהם, כי הם יחיו בשלום גם כשאף אחד לא יבוא. ההוויה הזאת מייצרת תדר, שמושך אנשים לבד. אל תדר כזה גם אני נמשך, ותדר כזה אני מביע כוונה לייצר.

*ברמה עמוקה יותר, ברור לי גם למה אני נמשך לאותו תדר. מי שפועל מתוך נתינה, ושירות של הטוב הכללי בעולם- לא כאידיאולוגיה שבאה ממקום שכלי, אלא כמקום פנימי עמוק שמניע אותו- מבטא את היותנו כולנו אחד, מחוברים, קשורים, ותלויים זה בזה. זה רק הגיוני שנהיה "מתוכנתים" להימשך לכל מה שיזכיר לנו את האמת הזאת וייתן לה ביטוי ממשי בעולם הדואלי. זה פחות או יותר מה שבאנו לעשות כאן (אולי ) .